היה הייתה פעם אישה צעירה ושמה פטימה, אשר חיה בעיר אחת במזרח התיכון. היא הייתה בת לטווה חוטים עשיר. יום אחד אמר לה אביה: "בואי בתי ונצא למסע. יש לי עסקים לעשות באיי הים התיכון. אולי תמצאי לך בחור עלם חמודות ממשפחה טובה, לו תוכלי להינשא".
הם יצאו לדרכם והפליגו מאי לאי. האב טיפל בעסקיו, בעוד פטימה חלמה על החתן שתפגוש. יום אחד, כששטו אל האי כרתים, התחוללה סערה בים והספינה נטרפה. בשוך הסערה מצאה פטימה את עצמה מעולפת על חוף לא רחוק מאלכסנדריה. היא גילתה כי אביה מת והיא נותרה חסרת כול. וכיוון שחוויית הטביעה והשהייה במים התישו אותה לחלוטין, לא נותר לה דבר מחייה הקודמים מלבד זיכרון מעומעם.
בזמן ששוטטה על החוף פגשה משפחת אורגים. האורגים היו אנשים עניים, אך הם הכניסו אותה אל ביתם ולימדו אותה את סודות המקצוע. וכך החלה פטימה בחיים חדשים, ותוך שנה שנתיים הייתה מאושרת והשלימה עם גורלה.
אולם יום אחד, בזמן שטיילה על החוף, עגנו שם סוחרי עבדים ולקחו אותה בשבי יחד עם אסירות צעירות נוספות. למרות שבכתה והתלוננה מאוד על מר גורלה, פטימה לא עוררה כל חמלה בלב הסוחרים, והם לקחו אותה לאיסטנבול למכור אותה כשפחה. עולמה חרב עליה בפעם השנייה. באותו היום היו רק קונים מעטים בשוק, וביניהם אדם שחיפש עבדים לבית המלאכה שלו, שבו בנה תרנים לספינות.
בראותו כמה עצובה פטימה המסכנה החליט לקנות אותה, בחושבו שלפחות יוכל להציע לה חיים טובים יותר מאלו שייפלו בחלקה ללא ספק, אצל אדון אחר.
הוא הביא את פטימה לביתו בכוונה לתת אותה לאשתו כמשרתת. אך כאשר הגיע לביתו גילה שאיבד את כל רכושו שהיה במטען שפיראטים שדדו. ברור היה שאינו יכול יותר להחזיק בפועלים, ולכן פטימה נשארה לבד אתו ועם אשתו לעמול קשה בבניית התרנים.
מלאה בהוקרת תודה לגואלה, פטימה עבדה כל כך הרבה וכל כך טוב עד שבעליה החליט לשחרר אותה. היא נהפכה לשותפה נאמנה שלו ובחלק שלישי זה של חייה ידעה אושר יחסי.
יום אחד אמר לה: "פטימה, אני רוצה שתפליגי ליאווה כסוכנת שלי, עם מטען של תרנים, ונסי למכור את הכול ברווח".
פטימה הפליגה לדרכה, אך כשהתקרבה ספינתה לקו החוף הסיני, נטרפה בסופת טייפון. פטימה מצאה עצמה זרוקה שוב על חוף ארץ זרה, ושוב בכתה במרירות במחשבה על כך ששום דבר לא הולך בחיים שלה בהתאם לציפיותיה. בכל פעם שנדמה היה שהדברים הולכים לטובה, קרה משהו שהרס את כל תקוותיה.
וכך, בפעם השלישית, צעקה: "איך ייתכן שבכל פעם שאני מנסה לעשות משהו הוא נגמר ברע?" אך היא לא קיבלה תשובה. היא קמה והתחילה ללכת לכיוון פנים הארץ.
בסין מעולם לא שמעו על פטימה ועל אסונותיה, אך רווחה שם אגדה שסיפרה שיום אחד תגיע אישה זרה אשר תהיה מסוגלת לבנות אוהל לקיסר, ומכיוון שאף אחד עוד לא ידע כיצד בונים אוהל, כולם ציפו מאוד להגשמת הנבואה.
כדי להיות בטוחים שלא יחמיצו את הזרה שתגיע, סיגלו לעצמם הקיסרים יורשי העצר הרגל לשלוח פעם בשנה כרוזים בכל ערי וכפרי סין, שיורו להביא במהירות את כל הנשים הזרות אל חצר הקיסר.
בדיוק ביום שבו פטימה נכנסה מזועזעת לעיר החוף הסינית, הגיע הכרוז המלכותי לאותה העיר. האנשים דיברו אליה בעזרת מתרגם, והסבירו לה שהיא צריכה להגיע מיד אל הקיסר.
"גברתי", אמר הקיסר כאשר פטימה הוצגה בפניו, "האם את יודעת לארוג אוהל?"
"אני חושבת שכן", ענתה פטימה.
היא ביקשה לקבל חבלים, אך אלה לא היו בנמצא. אז היא נזכרה בזמן שבו היא הייתה טווה. היא אספה פשתן, ממנו הכינה חבלים. אחר כך היא ביקשה בד קשיח, אך לסינים לא היה בד מהסוג שהיה דרוש לה. היא נעזרה בניסיון שרכשה לעצמה אצל האורגים באלכסנדריה, והחלה לארוג בד לאוהל. בנוסף לכך היה לה צורך במוטות לאוהל, אך בסין לא היו כאלו. אז פטימה נזכרה במה שלמדה אצל בונה התרנים באיסטנבול, ויצרה בכישרון מוטות יציבים עבור האוהל. כאשר אלו היו מוכנים, פשפשה בזיכרונה אחר כל האוהלים שראתה במהלך מסעותיה, וכך הכינה אוהל אחד.
כאשר הוצג הפלא בפני הקיסר, הוא התחייב להגשים כל משאלה שבה חפצה פטימה. פטימה בחרה להישאר בסין, שם נישאה לנסיך יפה תואר וחיה באושר, מוקפת בילדיה, עד לסוף ימיה.
כל ההרפתקאות שחוותה הביאו את פטימה להבין סוף סוף שמה שבאותו הרגע היה נראה לה כחוויה לא נעימה, שיחק תפקיד הכרחי בבניית האושר הסופי שלה.
הסיפור לקוח מתוך הספר אררט דרך הנוכחות מאת פטריציו פאולטי
***
אנחנו מאוד אוהבים את הסיפור הסוּפי הזה שכתב אידריס שאה ונזכרנו בו שוב לאחרונה. כמה פעמים יצא לנו בחיים, וספציפית השנה, לזעוק את זעקתה של פטימה ״שום דבר לא הולך בחיים בהתאם לציפיות שלי״? הרבה תוכניות השתנו בשנת 2020, ופטימה, שספינתה נטרפה שוב ושוב, יכולה ללמד אותנו דבר מה על התמודדות עם אירועים לא צפוים. כל אחת מן האפיזודות שנדמה היה שהרחיקו את פטימה יותר מהחיים שלהם היא ייחלה, לימדו אותה דבר־מה חדש, והיכולת המיוחדת של פטימה התגלתה בכך שלמרות הקושי, בכל משבר היא אספה לתוכה את הלימוד שאותו משבר הציע. בכל פעם היא למדה מיומנות חדשה וייחודית שנשארה ברשותה גם כאשר ספינתה נטרפה בפעם המי יודע כמה והיא נותרה חסרת רכוש.
המסר שהסיפור של פטימה מביא עימו הוא שכל עוד אנחנו בתוך הסיפור אין לנו את התמונה השלמה, איננו יודעים "למה" משהו מסוים קורה ואיננו יודעים גם איך הסיפור יסתיים. פעמים רבות משברים מביאים לשינוי עמוק ומהותי בחיים, הם מביאים אותנו לעשות דברים שאחרת לא היינו עושים, כמו למשל במקרה של אנשים שחולים במחלה קשה ופתאום כשהם מקבלים את החיים בחזרה מחליטים לעשות שינוי קריירה או להקדיש יותר זמן למשפחה או לחיות יותר באיזון. איננו יודעים איך הסיפור יסתיים, אולי גם לנו מצפה סוף טוב.
אם רצונה של פטימה בתחילת הסיפור היה להינשא לעלם חמודות, היא קיבלה בסופו של דבר נסיך יפה תואר איתו חיה באושר מוקפת בילדיה, אך כל הדרך לשם היה שונה לחלוטין ממה שתיארה. היא בטח לא תיארה לעצמה שהיא תהיה אותה זרה שלה כולם ציפו, שתהיה בעלת יכולת לייצר אוהל פלאים, כשתגדל ותהפוך למגשימת הנבואה.
הוספת תגובה